<h1>ראבי"ה סימן אלף ק"ב</h1>
<h2>דף צז.</h2>
אמר רבא אמור רבנן בטעמא אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בששים מין בשאינו מינו דהיתירא בטעמא מין בשאינו מינו דאיסורא בקפילא מין במינו דליכא למיקם אטעמא, פירוש ומיהו חלוק בשמא, אי נמי מין בשאינו מינו היכא דליכא קפילא בטל בששים. ומדלא שער בס' אלא היכא דליכא קפילא ש"מ דאי איכא קפילא עליה קא סמכינן לא שנא איכא פחות מס' ולא שנא איכא טפי מס' בין להקל בין להחמיר, וכן משמע מלשון פי' ר"ח בעניין ההוא דאתא לקמיה דרבן גמליאל אמר אבא לא שיער ואנא אשער וכו' (צ"ח ע"א) וכתב דלא אמור רבנן ס' אלא היכא דליכא קפילא. וגם כן אמר רבינו שב"ט תדע דלא אמור רבנן ס' אלא לחומרא שאין לך נותן טעם (לאיסורא) [באיסורא] טפי מס' לבד משאור ותבלין, ומסתברא דבצל וקפלוט נמי בששים. מכלל שיש שאינו בנותן טעם אפילו בששים. ורבינו יעב"ץ פסק נמי אע"ג דאיכא ששים סמכינן אקפילא אי טעים ליה לאיסורי, אבל בפחות מס' לא הזכיר, ונראין דבריהם להקל בפחות מס' אבל להחמיר בטפי מס' אין נ"ל שהרי חכמים ירדו לסוף הדבר[ים] ואמרו שאין לך נותן טעם באיסור' טפי מס' שאין לומר אחר הרוב הילכו כו' שהרי אמרו נמי אין לך נותן טעם באיסורין יותר מבצל וקפלוט, ואילולי זה היו משערין בפילפלין ותבלין. והמדקדק בפשוטא דשמעתא יתן אל לבו שכן דרך האמת. ובפרק הערל פירשתי הך דאמר רבא בחיבור זה (סי' תתק"ו). ומצאתי חלב שנפל לקדירה ונמס כולו או חציו משערינן כד הוה מעיקרא שהרי לא נבלע בקדירה אלא בתוך המאכל. ואם לא הוה ידעינן כמה הוה משערינן לחומרא לפי מראית העין. ואני מוסיף אע"פ שהחלב צף וקופה מלמעלה אפ"ה אם היו מטלטלין כולו כבר נבלע בשאר המאכל, ותו דקיימא לן כר' יהושע דתנן בפ"ד דתרומות (מי"א) סאה תרומה שנפלה על פי מגורה וקפאה ר' אליעזר אומר אם יש שם בקפוי תעלה באחד ומאה ור' יהושע אומר לא תעלה סאה תרומה שנפלה על פי מגורה יקפנה, פי' לר' אליעזר איצטריך דלא תימא הני מילי בדיעבד, ומסיים א"כ למה אמרו תרומה עולה באחד ומאה כשאין יודע אם בלולות הן או לאו. ובירושלמי (שם ה"ח) פריך מדר' אליעזר אדר' אליעזר להך בבא דלעיל מיניה (מ"י) דקאמר התחתונות מעלות את העליונות, ומשני א"ר אילא בש"ר יוחנן לא שר' אליעזר רוצה מאה בקפוי אלא אע"פ שאין בו מאה עשאוה כסאה עולה ממאה, וה"פ אם יש לו ידיעה מי היא [הכפויה תעלה כאילו] בק"א נפלה. ואי קשיא הא ר' יהושע מיקל לעיל מינה (מ"ח) וקאמר תאינים שחורות מעלות את הלבנות וכו', בירושלמי (שם ה"ז) מפ' בר פדה אמר אם רצה טוחן ומתיר, פי' שאז יתערבו ולא יהיו ניכרין הילכך עולה. אע"פ [שלא נראה] בעיניי דגבי קפאה אפשר נמי בטחינה, מיהו פתרון הירושלמי עיקר. [ועוד] נבאר כיון דקיימא לן אביי ורבא הילכתא כרבא בר מיע"ל קג"ם, הנה הלכה כרבא דאמר בפרק בתרא דע"ז (ס"ו ע"א) דבתר שמא אזלינן ולאו בתר טעמא אזלינן להקרות מין במינו.
